חווית שיא טרנספורמטיבית בטבע

 

מחקר זה נולד מתוך חוויה אישית שעברתי בטבע לפני כשלוש שנים במהלך מסע באוריינטציה אינדיאנית במדבריות קולוראדו. המסע ארך שלושה עשר יום, מתוכם ביליתי ארבעה ימים לבדי ובצום בטבע פראי. במהלך ימים אלו ללא כל ציפייה או ידיעה מוקדמת חוויתי מה שלימים כיניתי "חווית שיא". חווית השיא הפתיעה אותי וכללה רגע שבו איבדתי את ממד הזמן והמרחב המקובלים. בזמן התרחשות החוויה חוויתי את עצמי חלק בלתי נפרד מהסביבה הקרובה ומהיקום בכלל. תחושת האחדות הציפה אותי ברגשות אהבה ושמחה שהיו יוצאי דופן בעוצמתם. החוויה הזאת היתה עבורי משמעותית מאד ובעקבותיה חשתי שינוי חיובי משמעותי בחיי מבחינת התפיסה, ההתנהלות, התקשורת והתפקוד. בהיותי מטפלת, מנחה ובתהליך של 20 צמיחה אישית חיפשתי מידע אמין אודות התופעה היוצאת דופן שחוויתי. יש לציין שהיה קשה לשתף אנשים מבלי שגיחכו לנוכח התיאורים שלי , וחיפשתי משהו שיתן הסבר או לגיטימציה לחוויה ששינתה את חיי. משלא מצאתי מידע כלשהו בנושא חווית שיא טרנספורמטיבית ללא קונוטציה דתית וללא השפעת סם, פניתי לאנשי חינוך וטיפול שעודדו אותי למלא את החסר. מתוך רצון כן לתת לתופעה מקום ראוי , ומתוך אמונה שרבים הם החווים ומעטים הם ההזדמנויות ש ןבה ניתן להבין, לעבד או להפיק תועלת מתופעה כזו, יצאתי למסלול ארוך לקראת תואר שלישי בנושא. מה תהי רבה הפתעתי כשגיליתי שלא רק שהנושא נחקר , אלא אפילו נחקר רבות ולאורך שנים ועם זאת התופעה עדיין עלומה, נתפסת כיוצאת דופן ואינה מוכרת לרוב אנשי החינוך והטיפול. תהליך המחקר הוא תהליך פנומנאלי של לימוד, חקר וגילוי עבורי, הן בממד האישי והן בהקשר החברתי, החינוכי והטיפולי.

מחקר התיזה שלי בוחן את ההשפעה של הטבע על יצירת החוויה דרך נקודת מבטו של החווה ומעורר הבנה כמו גם חידוש לגבי התופעה המיוחדת הזאת- להלן תקציר העבודה:

  

   התיזה שלי מתמקד בחוויית שיא בטבע שיש לה אפקט טרנספורמטיבי חיובי. חוויה זו נחקרה במסגרת המחקר הנוכחי מנקודת מבט פנומנולוגית. בתחומי המחקר העוסקים בבריאות נפשית, קיימות עדויות רבות, להשפעתו הטרנספורמטיבית השלילית של אירוע טראומטי חד-פעמי על נפש האדם (C'de Baca & Wilbourne, 2004; McDonald, 2008). לעומת זאת, קיימות מעט מאוד עדויות בספרות המחקרית להשפעתם של אירועים חד-פעמיים חיוביים כטרנספורמטיביים לחיוב וכמיטיבים עם הפרט לטווח רחוק (Miller & C’deBaca, 1994), כגון "חווית שיא".

 

   "חווית שיא" היא תופעה הנתפסת כיוצאת דופן ואנומאלית, כזו שקשה להסבירה באופן מילולי והיא נעדרת קונטקסט ברור לתיוג ולהבנה. לכן יש המתייחסים אליה כאל חוויה שולית, אבנורמאלית ומתעלמים מתרומתה להתפתחות האדם ולבריאות הנפשית שלו (2002Cardeña, Lynn & Krippner, 2000; Palmer & Braud). כפי שטוענת בראד (2005 Braud, ), יותר מידי אנשים חווים יותר מידי חוויות, שאין להן מקום בעקומת ההתפלגות הנורמאלית, אשר אמורה לכלול הן חוויות שליליות והן חוויות חיוביות באופן מובהק. כיוון שיש מיעוט התייחסויות תיאורטיות וכלי מחקר למדידת השפעתה, חווית השיא נתפסת כמקרית. גישה זו הובילה להתייחסות מצומצמת לתופעה והותירה פער בהבנת השפעותיה (Yair, 2008). החוויות החיוביות הטרנספורמטיביות האלו אינן מוכרות די הצורך בקרב העוסקים בבריאות האדם בכלל, ובשיח החינוכי טיפולי בפרט (McAdams, Josselson, & Lieblich, 2001). מסיבות אלו ובשל מיעוט ההמשגות או כלי מחקר, קיימת הימנעות ממחקר מדעי אמפירי של הנושא (Yair, 2009).

 

   לאחרונה מתפתח גוף מחקר משמעותי שמטרתו להעמיק בלימוד ובחקר חוויות חיוביות משמעותיות של האדם. המחקר הנוכחי הוא צעד נוסף בכיוון זה, ויוצא מתוך ההנחה, שדיווחים אודות חוויות חיוביות טרנספורמטיביות יכולים לשמש מאגר עשיר וחשוב לחקר פוטנציאל האדם, לחקר מימוש העצמי, ולחקר ההתפתחות והבריאות הנפשית (Palmer & Braud, 2002), וכי עיסוק אקדמי ומעמיק בתחום זה הוא חיוני על מנת להפוך דיווחים עשירים ומרתקים, אך יוצאי דופן ובלתי שגרתיים, לידע שימושי עבור טיפול וחינוך.

 

   מחקרים אמפיריים והמשגות תיאורטיות עסקו בהגדרת החוויה, באפיונה ובהשלכותיה. חוויות השיא למיניהן מתוארות בספרות המחקר כחוויות מפתיעות, מהירות ויוצאות דופן באופן משמעותי לחיי החווה. החוויה מתאפיינת בבהירות מחשבתית, בחידוד חושים ובתחושת מציאות אולטימטיבית. החווה מתואר כפסיבי, והחוויה אינה מתוארת כקשורה לפעולה או לכוונה כלשהיא מצדו. החוויה מלווה בתחושה של חיבור ושל אחדות בין האדם לכל מה שסביבו ולרוב  תוצאותיה חיוביות ותמידיות (Maslow, 1964; Mathes, Zevon, Roter, & Joerger, 1982; McDonald, 2005; Noble, 1987). במחקר הנוכחי, חווית השיא נחשפה כחלק בלתי נפרד מהחווים וחייהם, וכחלק מסיפור חיים דרכו האדם מגדיר את זהותו. תפיסת חווית השיא כחוויה 'חיה', וכחלק מרצף חייהם של החווים ולא נפרדת, מהווה חידוש למחקר בתחום שמציג חוויות שיא כ"חוויות יוצאות דופן ומפתיעות".

 

מחקרים שונים הציגו את התוצאות או את ההשפעות המשמעותיות בעקבות החוויה, אך הם לא התייחסו לתהליך שבאמצעותו הובילה החוויה לטרנספורמציה. רק מחקר אחד (C'de Baca & Wilbourne, 2004) התמקד בהיבט הטרנספורמטיבי של התופעה, וגם בו טוענים החוקרים "כי יש צורך לחקור ולהבין מהו תהליך הטרנספורמציה ומהו ההסבר לקיום השינוי לטווח הרחוק" (C'de Baca & Wilbourne, 2004). עד כה לא נעשתה הבחנה בין חוויות שיא לבין "חווית שיא טרנספורמטיבית". הבחנה זו חשובה כדי ללמוד אודות השינוי המשמעותי שמאפיין את החוויה. באותם מקרים שבהם התמקדה ספרות המחקר בטרנספורמציה, היא מוצגת דרך השינוי והתוצאה. דיון בממצאי המחקר לאור תיאוריות בנושא טרנספורמציה, כפי שנעשה במחקר זה, הציג תהליך בעל שלבים, תהליכים ודרכים בהן החוויה מתרחשת, והאופן שבו אלו מייצרים טרנספורמציה. בדרך זו נושא הטרנספורמציה קיבל מיקוד מרכזי במחקר הנוכחי, דבר שתורם לתחום הנחקר שנעדר מיקוד באופי התהליך הטרנספורמטיבי של חוויות השיא למיניהן עד כה.

ספרות המחקר העוסקת בחוויות שיא באופן אמפירי מצומצמת מאד. מתוך המחקר הקיים, כמעט שלא נחקרו חוויות שיא טרנספורמטיביות בצורה אמפירית, וחוויות שיא במרחבי הטבע מוצגות במחקר אחד בלבד ( McDonald et al., 2009) שבו נבחנה השפעת הטבע על יצירת החוויה, אך לא נבחן כלל תהליך השינוי הטרנספורמטיבי במקרים אלו. המחקר הנוכחי פורש את האופן בו איכויות הטבע תורמות ליצירת חוויות שיא. ממצאי המחקר חשפו את מרחבי הטבע כמרחבים קונקרטיים להשלכה. מרחבי הטבע הלא מוכרים, מתאפיינים בעוצמה ומכילים פרדוקס וכך, מהווים מרחב אופטימלי לסיטואציות שלא ניתן להסביר או להבין בתפיסה המוכרת ונדרשת הרחבה תפיסתית. בסיטואציות יוצאות דופן ולרוב בתנאי קיצון החווים פגשו את עצמם, בד"כ בפן מגביל, דרך הטבע. במקביל מרחבי הטבע עוררו חלקים עוצמתיים ומיטיבים אותם השליכו החווים על עצמם, מה שהפך חוויה יוצאת דופן בטבע לחוויה טרנספורמטיבית לחיים.

 

   המחקר הנוכחי בחן את אופי "חווית השיא" הטרנספורמטיבית בטבע בגישה הפנומנולוגית, מתוך עולמו של החווה, דרך המשמעות וההשלכות שלה על חייו כדי להכיר לעומק את החוויה הטרנספורמטיבית ומהלכה. מטרת העבודה הנוכחית היא לתאר את טבעה של החוויה, את משמעותה ואת ביטוייה לפי תפיסת החווה מתוך רצון ללמוד אודות טרנספורמציה חיובית, מהירה ועל הקשרה למרחבי הטבע.

   לאור זאת הוצבו שאלות המחקר הבאות: 1. באיזה אופן, אם בכלל, הובילו מאפייני הטבע ל"חווית שיא" טרנספורמטיבית, לפי תפיסתם של החווים? 2. מהן המשמעויות של "חווית השיא" הטרנספורמטיבית בטבע לגבי החווים, על פי תפיסתם, מהן ההשלכות שהם מייחסים לחוויה ומהם ביטויי הטרנספורמציה? 3. מהו התהליך שבאמצעותו הובילה "חווית השיא" בטבע לטרנספורמציה, לתפיסתם של החווים?

   המחקר כלל  15 משתתפים  בגילאי 28 – 70. נשים וגברים במרחקי זמן שונים מהחוויה, שחוו לתפיסתם, חווית שיא טרנספורמטיבית בטבע. יש לציין שכל משתתפי המחקר הינם יהודים, אזרחי ותושבי הארץ. המחקר נערך על פי הגישה הפנומנולוגית אשר חוקרת את "החוויה החיה" ומתמקדת באופן שבו נתפסים ומתפרשים אירועים על ידי הפרט (Holstein & Gubrium, 1994; Schwandt, 1994), ללא חיפוש אחר מציאות "אמיתית" אחת או אחר עובדות טבעיות ואובייקטיביות שאפשר לכמת אותן. מיישום התפיסה הפנומנולוגית למחקר הנוכחי, נבחנו חווית השיא והשלכותיה מנקודת ראות סובייקטיבית של החווה, דרך תפיסתו את האירוע תוך התייחסות לריבוי הפרספקטיבות, שכן חווית השיא ומשמעותה מתקיימות ומובנות על ידי האדם החווה אותה ולא חיצונית לו (Palmer & Braud, 2002). במטרה לחקור חוויה סובייקטיבית וללמוד אודות תהליך ייחוס משמעות על פי תפיסת החווה, נערכו ראיונות עם החווה ישירות, כמי שחי את החוויה ויכול לתארה ולהסבירה (Patton, 2002).

   ניתוח החוויה בגישה הפנומנולוגית, מתוך עולמו ותפיסתו של החווה, בקרב חמישה עשר המרואיינים הללו, הוביל  במקרים אלו לתיאור חדש של חווית השיא. חווית השיא נחשפה כחוויה חיה, בלתי נפרדת מהחווה וחייו, וכחלק מסיפור חיים דרכו הגדירו המרואיינים את זהותם בהווה. למרות מגוון חוויות השיא והשונות הגדולה בקרב משתתפי המחקר, המהות (essence) של חווית השיא נתגלתה כחוויה בה האדם נחשף לחלקים לא מוכרים באישיותו שנחשפו במהלך חווית השיא בטבע. מחקר זה מטיל אור על האופן שבו משתתפי המחקר הפנימו גילויים אלו כתהליך המבנה זהות בוגרת ואחראית המאופיינת בתחושת שלמות ואחדות בתוכם ומחוצה להם דרך חוויה חד פעמית ומהירה.

   ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על חווית שיא טרנספורמטיבית בטבע, כחוויה סובייקטיבית, הנוגעת לחיי החווה באופן אישי, בדרך משמעותית ומובילה לצמיחה ושינוי. חווית השיא כוללת שלושה נושאים מרכזים: ראשית, הטבע כמשקף/מפגיש את החווה עם עצמו ו/או נושא משמעותי בחייו באופן קונקרטי ובדרך כלל בתנאי קיצון. החווה פוגש את עצמו ואת העולם בדרך חדשה ופרדוקסאלית במרחב שונה מהמוכר הנעדר השפעות חיצוניות של חברה ותרבות מוכרת. במרחב זה, ישנה חוויה, המתוארת כרגע של תובנה, גילוי או ידיעה חדשה ומשמעותית לחווה אודות עצמו שמעוררת תחושת אחדות ושלמות. החוויה מפגישה את החווה עם אופציה של בחירה בין הטמעת הידיעה בחייו והשתנות כתוצאה ממנה, לבין התנהלות בדרך המוכרת. בחירה בדרך חדשה ושונה מובילה לטרנספורמציה. הטבע הוא המרחב - Setting שבו מתרחשת חווית השיא הנדונה. אך זה אינו מרחב נייטראלי אלא, מרחב שמזמן באופן אקטיבי את התהליכים המאפשרים את חווית השיא.

    שאלת המחקר הראשונה ביקשה לבחון את משמעות הטבע ואת השפעתו (אם קיימת השפעה) על חווית השיא. תיאורי הטבע והיחס האישי של החווה אל הטבע כפי שהוצגו, מעניקים הסבר לתפיסת הטבע כמרחב שמעודד ומזמין חוויות יוצאות דופן וטרנספורמטיביות.

   בלטו שלושה מאפיינים מרכזיים דרכם ניתן לאפיין את מרחבי הטבע כמרחבים תומכים או מייצרים חווית שיא טרנספורמטיבית: 1. הטבע כמרחב קונקרטי וסמלי להשלכה, 2. הטבע כמרחב שונה ולא מוכר, 3. הקשר הפרדוקסאלי ביחסו של האדם אל הטבע. ממצאים אלו תומכים בממצאים של מחקרים קודמים המציגים את הטבע כזרז לחוויות שיא (Laski, 1990) ומרחיבים בקשר למאפיינים התורמים להיווצרות החוויה והאופן שבו איכויות הטבע משפיעות על חווית השיא.  החווים תיארו תהליך שבמהלכו פגשו נושא מגביל, בצורה קונקרטית, קיצונית והשלכתית בטבע. לנוכח עצמת הטבע או הסיטואציה בתוכו, לא יכלו החווים להישאר אדישים ונדרשו להתעמת עם עצמם. לרוב, מצב זה עורר קושי או דיסוננס וברגע ספציפי עלתה תובנה שנחשפה כפיתרון למצב. התובנה מתוארת כגילוי חלקי עצמי חדשים ומעצימים. זהו רגע ספציפי וקונקרטי בו מתרחשת חווית שיא.

     שאלת המחקר השנייה ביקשה לבחון מהי משמעות חווית השיא לתפיסת החווה, מהן השלכות החוויה ובאיזה אופן היא מובילה לטרנספורמציה. חווית השיא נחשפה כרגע של הארה, תובנה או ידיעה שנחווית כמשמעותית בצורה יוצאת דופן לחווה. דרך ניתוח הממצאים נחשפת החוויה והתובנה בתוכה, כחושפת בפני החווים חלקים לא מוכרים בעצמם.

    לנוכח תיאורי החוויה כפי שהציגו המרואיינים במחקר זה, חווית השיא נחשפה כתהליך במהלכו החווה נחשף לחלקים לא מוכרים בעצמו. במקרים בהם התחוללה טרנספורמציה, חווית השיא עודדה את האדם לדעת את עצמו בדרך חדשה. ברובד האישי - מגלה החווה רבדים נוספים הקשורים להתפתחות, אותנטיות ומימוש עצמי, וברובד החיצוני לומד משהו אודות הקשר שלו עם העולם. ממצאים אלו תומכים בממצאים קודמים המראים, כי חווית שיא כוללת תהליך של גילוי עצמי שבו מגלים המשתתפים אודות עצמם תכונות שלא ידעו על קיומן קודם לכן (C'de Baca & Wilbourne, 2004; Grady, 2010; Hollander & Acevedo, 2000; Miller & C’deBaca, 1994; Yair, 2008). למרות ההגדרה הרווחת של חווית שיא כחוויה רגעית, קצרה ומפתיעה ניכר, שרק חלק מהחוויה (פסגת החוויה) הוא רגעי וכי זהו חלק מתהליך אישי הקשור באופן סובייקטיבי לחיי החווה ולהתפתחותו האישית. מכאן נבחן "רגע החוויה" בהקשר רחב יותר, כחלק מתהליך חיים, כפי שעלה מתוך הממצאים. חקר חוויות שיא מתוך היבט נרחב של התמודדות עם נושא או חלקים מגבילים בחיי החווה, הוא חדש למחקר בנושא זה ומאפשר להבין את הקשר של החוויה להתפתחות אישית. הבנת התהליך בדרך זו מסבירה את תהליך חווית השיא כפי שהוצגה בתור חוויה המשקפת את המאבק המשמעותי של האדם להיות מי שהוא, תהליך המכונה "אינדיווידואציה"[1] (Whitmont, 1969).

מה שמיוחד במדגם הוא שלמרות שהחוויה היתה מפתיעה, יוצאת דופן ולעיתים מטלטלת, החווה מסוגל לחזור למציאות באופן מיידי ובדרך שמיטיבה עימו. זהו תהליך מהיר שבו ידע משמעותי הופך למודע ומעודד התפתחות וגילוי אישי.

    שאלת המחקר השלישית ביקשה לבחון באיזה אופן הובילה חווית השיא לטרנספורמציה, מהו תהליך הטרנספורמציה ומהן ביטוייה.

ביטויי הטרנספורמציה כפי שעלו מתוך הממצאים, הם מגוונים ומחזקים מחקרים קיימים בנושא. ביטויים אלו כוללים: בריאות נפשית מוגברת, אושר, אופטימיות, ביטחון, מציאת משמעות בחיים (Hollander & Acevedo, 2000; Kennedy, 2000; Kennedy & Kanthamani, 1995; McDonald, 2008; Thorne, 1963), הרחבת תפיסת ה"עצמי" ושינוי עמוק בערכים בסיסיים (C'de Baca & Wilbourne, 2004), כמו גם מודעות לפוטנציאל האישי, התפתחות אישית וטרנספורמציה (Hollander & Acevedo, 2000; Palmer & Braud, 2002). לעומת מחקרים קיימים בנושא חוויות שיא, המחקר הנוכחי חושף לא רק את ביטויי הטרנספורמציה, אלא שופך אור על תהליך הטרנספורמציה, ובכך תורם רבות להבנת החוויה כטרנספורמטיבית. בנוסף, המחקר הנוכחי חוקר אמפירית תהליכי טרנספורמציה המוצגים תיאורטית בספרות המחקר, לאור מקרים קונקרטיים בהם התקיימה טרנספורמציה.

אפשר ללמוד הרבה אודות טרנספורמציה על ידי בחינת הסיטואציות בהן הטרנספורמציה איננה מתרחשת. במחקר זה אלו שחווית השיא שלהם היתה משמעותית אך לא הוגדרה כטרנספורמטיבית, לא תיארו שלבים של קושי, דיסוננס ובחירה במהלך חווית השיא. מכאן, שקיים קשר חזק בין קושי, דיסוננס ובחירה לקיום הטרנספורמציה.

חווית השיא המתוארת כ"ידיעה" או חשיפת חלקים לא מוכרים של העצמי, לעיתים מנוגדת לתפיסה של החווה את עצמו או עולמו עד לאותו רגע, ועל כן מעוררת דיסוננס או פרדוקס. במצב זה שואף האדם לחוות איזון בשתי דרכים: החווה יכול לבחור להתעלם מהמידע החדש, ובמצב זה לא תתקיים טרנספורמציה, ואילו הדרך השנייה היא להרחיב או לשנות את המבנה התפיסה כדי לכלול את המידע החדש. הטמעת הידיעה/תובנה בחיים דורשת מהחווה שינוי מהותי במבנה התפיסתי הקיים והמוכר שנבנה עד כה, בעיקר מהשפעות חיצוניות. הבחירה לפרֵק מבנה תפיסה שהוא ישן ולבנות חדש תחתיו מובילה לארגון מנטאלי חדש אשר משנה את תפיסותיו ואת אופיו של החווה (Laski, 1990). חוויות אלו יוצרות שינוי קיצוני במודעות ובדרך שבה פוגש האדם את העולם. הן טעונות מבחינה רגשית והן מטלטלות, ולעיתים מותירות את האדם בתחושה שהחיים כבר לא יהיו אותו דבר (Mezirow, 2003). הפירוק וההבניה הם תהליך של שינוי צורה – טרנספורמציה הנוגעת לתפיסה העצמית ולזהותו של החווה באופן מהותי ותמידי.

התהליך הספירלי של התפתחות זהות ובנייתה בעזרת התמודדויות וניגודים תואר באמצעות תיאוריית "מסע הגיבור". דרך פריזמה המשגתית זו ניתן היה לאחד את הניגודים, את האתגרים ואת השינויים שהופיעו לתהליך מאחד. פרספקטיבה זו באה לידי ביטוי אצל החווים בתארם את התחושה בזמן חווית השיא במילים כגון "חיבור" ו"אחדות". הניגודיים שהופיעו מחוץ לחווה ובתוכו בזמן החוויה הובילו לקונפליקט ולפרדוקס. מצב זה העמיד בפניו אופציה של בחירה - בחירה חדשה שכללה איחוד של הניגודים השונים. מכאן ניתן להציג את האחדות כמצב של תודעה שהיא תוצאה של תהליך שבו חלקים מנוגדים מתאחים לכדי יצירת שלם.

   חוויות אלו אינן רק רגעי "שיא", אלא שער להבנת חיי אדם, לחשיפת פוטנציאל ולמימוש עצמי, כיוון שהן נוגעות בזהותו של האדם (Yair, 2009).

 

 

[1] תהליך האינדיווידואציה מוביל לאינטגרציה בין חלקי הנפש, הוא מאפשר קיומם של ניגודים ונטיות סותרות בתוך האדם, ומעניק תחושות של אחדות, שייכות, הגשמה עצמית והתפתחות (Jung, 1968).